הפרעות חרדה​

מהי הפרעת פאניקה?

ככלל, אנשים מתחילים לחוות פחד ללא סיבה ברורה להם. החוויה הזאת גורמת למוח שלנו לחשוב שאנחנו עומדים בפני מצב חירום. הוא מתחיל שורת תהליכים, שמטרתם לאפשר לגוף להתמודד בצורה יעילה עם איום פוטנציאלי – לשרוד. אולם כיוון שאין סכנה מוחשית, האדם מחפש גורמים לסכנה בסביבה, ואם אינו מוצא כאלה, הוא מייחס את הסכנה לעצמו, כלומר – “משהו לא בסדר בי”.

הכנה למצב חירום מתבצעת ברוב מערכות הגוף שלנו ולכן יופיעו סימפטומים גופניים רבים:

הכנות הגוף למצב חירום

אספקת כמויות דם לשרירים ולריאות

אספקת חמצן לשרירים

קירור הגוף שיתחמם בפעילות

הכנסת יותר אור לעיניים

אספקת יותר דם לשרירים

הכנת השרירים לפעולה

הכנת הגוף למקרה של פציעה

סימפטום גופני

עליה בקצב פעימות הלב

האצת נשימה

הזעה

הרחבת אישונים

פחות אספקת דם למערכת העיכול

מתיחת השרירים

כיווץ כלי דם

חוויה גופנית

תחושת דופק חזקה, פעימות ברקות

קוצר נשימה, סחרחורת ובלבול

ידיים לחות

ראיה מטושטשת, כתמים

כאב בטן, בחילה, עצירות

כאבים ומתח בגוף

חיוורון 

אדם מייחס את ה"סכנה" הלא מובנת לחוויה הגופנית ומאז מתחיל לפתח התקפי אימה ברגע שחוויה גופנית בודדת או מספר חוויות גופניות מופיעות. בחיפוש אחר הסבר הגיוני, אנשים מפרשים את החוויה כחלק מהתרחשות נוראית בגוף, לדוגמה מספר מחשבות שכיחות:

לחץ בחזה וקוצר נשימה: "אני חווה התקף לב!"

אימה מלווה בלבול – "אני משתגע" או "אני הולך לאבד שליטה"

ראיה מטושטשת וסחרחורת – "אני הולכת להתעלף"

סחרחורת, בחילות, כאבים – "יש לי מחלה סופנית"

אנשים מתחילים להגיע למיון בית חולים ו/או לבצע סדרה של בדיקות רפואיות, אשר תוצאתן תקינות.

בהמשך מתחילים לפחד מהחוויות הגופניות של התקפי אימה ולהימנע מכל מקום ומצב שעלול לעורר אותם, לדוגמה מצבים חברתיים.

הימנעות והסתגרות עלולים להתגבר ועלולה להתפתח לתופעה נוספת, שנקראת אגורפוביה

מה זה אגורפוביה

הלוקים באגורפוביה מפחדים בעצם מכל מקום או מצב שהבריחה ממנו בלתי אפשרית, או מביכה, או להיקלע למצב או מקום שבו לא ניתן יהיה לקבל עזרה רפואית, כגון: קשרים חברתיים, ניהול קריירה או לימודים, פעילויות פנאי וספורט, בילויים וכמעט כל פעילות במקומות מבודדים, אוטובוס, רכבת ועוד.

כאשר התקפי חרדה חוזרים על עצמם, וכאשר במשך חודש לפחות האדם סובל מדאגה מתמשכת מהתקף נוסף, חשש מהשלכות ההתקף (אובדן שליטה, התקף לב, שיגעון), וכאשר יש שינוי משמעותי בהתנהגותו בעקבות ההתקפים, האדם מוגדר כסובל מהפרעת אימה (הפרעת פאניקה).

טיפול בהפרעת פאניקה

מטרתו של טיפול פסיכותרפי היא לשנות את ההרגל המושרש אצל האדם של מתן פרשנות מנבא אסונות סופניים לתחושות הגוף שלו לפרשנות מציאותית ונורמאלית.

הטיפול במקרי הפרעת חרדה או הפרעת חרדה מלווה באגורפוביה מורכב משלושה מרכיבים, כאשר כל אחד מהם מתערב בנקודה שונה של מעגל הפאניקה:

1. הסברה (פסיכו-חינוך)- שמסייעת ביצירת הסברים חלופיים לסימפטומים הגופניים המופיעים בעת התקף חרדה.

החלק הראשון של הטיפול כולל הסבר על המעגל של התקף חרדה. הבנת התהליך בו מתפתח התקף החרדה מאפשרת למטופל להבין טוב יותר את הבעיה ואת הגורמים לה, ולכן היא הכרחית לטיפול. בשלב שני, לומד המטופל לעקוב אחרי התקפי החרדה ולזהות מספר גורמים משמעותיים:

א. הנסיבות שבהן מופיעים התקפי החרדה: עם מי נמצא המטופל כשמתרחש התקף, היכן זה קורה, מה הוא עושה. בנוסף, המטופל מתבקש לעקוב ולזהות את הסימן החיצוני או הפנימי הגורם לתחילת ההתקף.

ב. תחושות הגוף בזמן התקף חרדה.

ג. הפרשנויות שלו לתחושות הגוף במהלך התקפי חרדה: החל מ"משהו בי לא בסדר" ועד "אני הולך להשתגע או למות".

ד. עוצמת החרדה. המטופל לומד לעשות הבחנה בין מצב של חרדה - פחד מתמשך, לבין מצב של פאניקה- שיא של פחד בעוצמה גבוהה מאוד אך לזמן קצר.

2. עבודה התנהגותית – עימות עם מצבים מעוררי חרדה שמסייעת בהחלשת האמונות שהימנעות והתנהגויות ביטחון מונעות אסון.

בהדרגה המטופל לומד שהתחושות מהן הוא חושש אינן מסוכנות, ומה שגורם לפאניקה הוא הפרשנות שלו ולא התחושות עצמן.

3. עבודה קוגניטיבית  - שמטרתה יצירת הסברים אלטרנטיביים, מציאותיים יותר, לתחושות הגופניות הלא נעימות הקיימות בעת התקפי חרדה. 

מטרת העובדה הקוגניטיבית היא להחזיר את הפרשנויות השגויות לפרשנות הנכונה ולסיבה האמיתית.

לעיתים קרובות מטופלים מודאגים שואלים "איך אני אדע כשמשהו באמת לא בסדר קורה?" התשובה היא שלבני אדם יש את היכולת ללמוד להבדיל בין סימפטומים